יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

13.9 - 15.9 נסיעה להיינס

12.9 – שבע בבוקר, אור ראשון ואנחנו בדרכנו ל- Tok , תחנתנו הראשונה לקראת החזרה לארה"ב ש"למטה". 
היום מתעורר יחד איתנו והעצמאות בדרך, נעימה. כניראה שאז מתעוררות גם חיות הבר, ובתחילת הדרך רואים בצד הדרך 3 מוסים (שוב נקבות) . 
בתוכנית יום נסיעה (470 מייל) אומנם הרבה שעות אבל הנופים מדהימים, הצבעים השתנו בשלושת השבועות בהם שהינו באלסקה, המון זהב וצבעי אפרסק מלווים אותנו בנוסף לירוק. התחושה היא כמו לנסוע בתוך תמונה.



 


מגיעים ל Tok  נוסעים לקמפ בו שהינו שלושה שבועות קודם. הפארק ריק, "השאירו שיק במעטפה, בחרו לכם מקום, קוד הווי פיי.....  "  תחושה מוזרה ולא נעימה לעמוד לבד, הולכים לחפש קמפ אחר, פוגשים שם את דורותי וג'ו (מהקבוצה), גם להם לא היה נעים ולכן עברו. גם הקמפ הזה ריק ברובו. החופשה הסתיימה, וקמפים רבים פשוט סוגרים שעריהם לקראת החורף. 



13.9 – שוב יום נסיעה ארוך, אומנם רק 440 מייל אבל רובם בשטח קנדה שם הכבישים פחות  טובים והנסיעה איטית יותר. "קופצים לתוך התמונה" ומתחילים בנסיעה.



למזלי הכבישים יחסית ריקים, והנסיעה מקסימה.  ובאמצע שום מקום באמצע הכביש הולך לאיטו מוס זכר. ממש מרגש.









כצפוי הכבישים בקנדה לא משהו, בחלקם אף לא סלולים ונוסעים איטית על דרך עפר.




הכניסה לארה"ב במעבר הגבול בכביש שמוביל להיינס (שם נעלה על המעבורת) מלווה בהסבר ותחקור ארוך מריינג'רית משועממת לגבי קניותינו באלסקה וקנדה , (קניית פרוות קרניים עצמות וכד'- אסורים אלא אם קבלו היתר) וכן כל חוקי שמירת הטבע. ועוד מספוריה "במייל הרביעי נראה קקי של דוב",  הוא לא חיכה לנו.







הגענו להיינס, עיירת דייג מקסימה, שקיעה מדהימה ותאורת ההרים מצדו השני של המפרץ  מענגים את הערב. פוגשים את ביל ומרי שיפליגו אתנו במעבורת.
טיול קצר למעגן הסירות מגלה לנו שגם כאן (חור מכל הבחינות) יש רופא שקשור בדרך זו או אחרת לישראל.
למחרת, עוזבים את הקמפ, טיול לאורך המפרץ מגלה לנו חלק נוסף של העיירה,  פארק מקסים שנמצא ליד אגם  chilkut lake.  אנחנו זוכים לראות שני דובים, האחד דג את ארוחתו והשני בדהרה לאורך המפרץ שנמצא בשפל, וכן אוסף נכבד של נשרים ("את נוצותיהם אסור להרים..." הריינג'רית) .



נשארות שעות ספורות להגעת המעבורת. קופצים למרכז ה"עיר".  עוצרים ליד חנות עליה רשום "Forget me not"  שווה כניסה. ולידה בית מלאכה לייצור טוטמים , כאלה ראינו המונים אבל מעולם לא ראינו כיצד מגלפים אותם.


בחנות אנחנו פוגשים את דבי, אשה חביבה שעובדת כל החורף בצורפות כסף ובתקופת הקיץ מוכרת את יצירותיה ויצירות אחרות המיוצרות באיזור.

בתור למעבורת
כנפרדים ממנה פוגשים את מאור, בחורה שהגיעה בעקבות האהבה לגור בהיינס (הרופא מהפסקה הקודמת). 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה